כלא קילמיינהאם

כלא קילמיינהאם היה בעבר בית סוהר פעיל בדבלין, אירלנד, הידוע בעיקר בשל העובדה כי נכלאו בו והוצאו להורג על ידי הבריטים מהפכנים רבים לרבות מנהיגי מרידת חג הפסחא מתחילת המאה ה-20. המקום, אשר לימים הפך לכלא הלא מאויש הגדול ביותר במדינה, משמש היום כמוזיאון המנוהל על ידי ממשלת אירלנד ומהווה אתר תיירות ומוקד עניין למבקרים רבים, בעיקר חובבי ההיסטוריה, המתח והמסתורין. 

המוזיאון עבר שיפוץ וממשיך לעבור תחזוקה שוטפת כך שהוא נשמר היטב עם השנים. הסיור בו כולל הדרכה והן ביקור בתאי האסירים, דבר המסייע למסיירים בו לחוש את המציאות בה חיו הכלואים בו במהלך התקופה בה היה פעיל ככלא ידוע לשמצה (1796-1924). כל אלו הופכים את חוויית הביקור בו לייחודית ביותר, אך לא מומלצת לילדים קטנים. 

קצת היסטוריה

הכלא נבנה בשנת 1796 וישנם בסך הכל כמה מאות מטרים המפרידים בינו לבין הצינוק אשר שימש ככלא לפניו. מסיבה זו יש המכנים האתר הנוכחי כ"הכלא החדש". עיקר הכלואים בו היו פושעים שהואשמו בפשעים חמורים (אך פה ושם גם כאלה שהואשמו בפשעים קלים כמו גניבה) ולמרות המוניטין, רק מיעוט מהכלואים במקום היו מהפכנים אירים אשר לקחו חלק בניסיונות ההפיכה שחלו באזור (בסך הכל 5 ניסיונות הפיכה גדולים). בשנים אלו עיקר ההוצאות להורג בוצעו באופן ציבורי מול הכלא אך גם במבנה עצמו ישנו תא תלייה, אותו תוכלו לראות במהלך הסיור בקומה הראשונה במתקן. 

מתחילת פעילותו ועד סיומה התנאים בכלא היו ידועים כקשים ביותר, על גבול הבלתי אנושיים. בתחילת פעילותו לא הייתה כל הפרדה בין הכלואים בו, כך שגברים, נשים ואף ילדים (הצעיר ביותר המתועד ברישומי הכלא היה בן שבע) נכלאו יחדיו בתא אחד – עד חמישה אנשים בתא חשוך שגודלו לא עולה על 30 מ"ר והדבר היחיד שהיה להם לנחמה הוא נר שאמור היה להספיק לשבועיים ולספק עבורם אור וגם אמצעי חימום. תנאים אלו הובילו לביקורת קשה מה שהוביל לשינוי התנאים – הגברים זכו למיטות ברזל ואילו הנשים ישנו על קש שהונח על הרצפה הקרה.

גם בשנים הבאות, למרות שיפורים נוספים לרבות הפרדת הגברים והנשים, הנשים סבלו מתנאים גרועים בהרבה לעומת הגברים והכלא המשיך לספוג ביקורת לגביי התנאים הלא ראויים, ממש עד סגירתו בשנת 1924. זמן לא רב לפני כן, הורשע אדמונד וליש, מי שהיה באותם ימים השומר הראשי בכלא, בתנאי תת תזונה של האסירים אשר תמכו במרידת חג הפסחא.

שיקום המבנה ושימורו כמוזיאון

במהלך שנות ה-50 של המאה הקודמת, כ-30 שנים לאחר סגירת הכלא ולאחר שהוכרז כי יש כוונה להרוס את המבנה, נשמעו קולות מצד חברי האידאולוגיה הלאומית למען שימור המבנה והקמת מוזיאון – פעולות אשר הוסכם כי יבוצעו בהתנדבות ועל ידי תרומות.

הסיקור התקשורתי לו זכה המהלך, לצד הלחץ מצד ארגונים לשימור ההיסטוריה והתרבות האירית והעובדה כי פעילות הבניה לרבות החומרים תהיה ללא השקעה כספית – כל אלו הובילו בסופו של דבר את ממשלת אירלנד לתמוך בהחלטת השימור והקמת המוזיאון ואף לקחת עליהן חסות. תכנית השיקום אושרה סופית בתחילת 1960 וכעשור לאחר מכן הושלמה בהצלחה והמקום נפתח למבקרים. 

כיום ניתן לסייר כאמור בחלק מהאגפים, לרבות תאי הכליאה. המבנה מוכר כעת כאחד מאתרי המורשת החשובים ביותר של אירלנד וככזה הוא משמש גם כמוזיאון להיסטוריה הלאומנית האירית והן כגלריית אומנות בה מוצגים פריטי אומנות אותם הכינו אסירים הכלואים בבתי כלא מכל רחבי המדינה. 

שימו לב כי בשל אופי הסיור והשימור של המקום בצורתו האותנטית, הסיור איננו מתאים לילדים צעירים.

דרכי הגעה – קווי אוטובוס 51B, 78, 79, 79A מ- Aston Quay. 

שעות פתיחה – קיץ: אפריל – ספטמבר: 09:30-18:00 (הסיור האחרון יחל ב-17:00) | חורף: אוקטובר – מרץ: שני עד שבת 09:30-17:30 (הסיור האחרון יחל ב-16:00); ראשון 10:00-18:00 (הסיור האחרון יחל ב-17:00). 

ישנם סיורים ספורים מדי יום והם מוגבלים במקום, כך שמומלץ להזמין כרטיסים כמה ימים לפני המועד הרצוי על מנת להבטיח את מקומכם.

מחירים – 8-4 אירו. קיימת הנחה לילדים, גמלאים וסטודנטים בהצגת תעודה מתאימה. למחזיקי כרטיס Dublin Pass הכניסה חינם.