לאורך ההיסטוריה, לא היו יהודים רבים באירלנד. מדינת האי הקטנה, המרוחקת והקרה, שהתחילה את דרכה כמקום ביתם של העמים הקלטיים, סבלה לאורך ההיסטוריה מפלישות אלימות, שלטון זר ולא מעט מלחמות, הכירה לראשונה את ההגירה וההתיישבות היהודית בסוף המאה ה-19. העם האירי, שעד היום נחשב לקתולי מאמין ברובו, מעולם לא קיבל בהתלהבות את המהגרים היהודים, הזרים בהתנהגותם ובדתם, לחברה השמרנית והדתית שאפיינה את אירלנד בימים ההם.
עם השנים, אירלנד נפתחה והתפתחה והחברה באי הירוק הפכה ליברלית ומתקדמת. אם כן, כיצד בכל זאת השתלבו אזרחיה היהודים של אירלנד בהיסטוריה העשירה של האי וכיצד מאופיין כיום היחס של האירים לתושבים היהודים באי?
קהילה שקטה, זרם פליטים ופוגרום כלכלי אחד
בניגוד למקומות אחרים באירופה, יהדות אירלנד תמיד נותרה שקטה, קטנה ומופנמת, למרות קיומן של עדויות לחיי יהודים על האי כבר מהמאה ה-17. בימים ההם נפתח בדבלין בית כנסת, שכנראה התרחש במקביל להסרת האיסור על השתקעות יהודים באיים הבריטיים. גודלה של הקהילה היהודית באירלנד בימים ההם לא עלה על מספר בודד של משפחות. מספר זה החל לגדול, במקביל להתגברות הפוגרומים במזרח אירופה, שיצר זרם של פליטים יהודים, גם אל אירלנד.
התבססות הקהילה וזרם הפליטים, הביא מתיישבים יהודים לערים נוספות מחוץ לדבלין, בהן לימריק, שחוותה בימים ההם פריחה כלכלית גדולה. קהילה יהודית קטנה החלה להתבסס בעיר ולהתפרנס בעיקר ממסחר ועם הזמן הקימה גם בית כנסת ובית קברות. במקביל, החלו להתעורר מחאות של תושבים קתוליים בעיר, שהתגברו עם השנים והגיעו לשיאם באירועים שקיבלו את הכינוי "הפוגרום של לימריק" ולמעשה באו לידי ביטוי בעיקר בחרם כלכלי, שנמשך שנתיים עד שהקהילה כולה עזבה את העיר.
רוב היהודים שנטשו את לימריק, הגיעו לעיר הסמוכה – קורק. שם התקבלו בזרועות פתוחות, אהדה והכנסת אורחים לבבית, שכללה בקשות מצד התושבים הוותיקים, להתיישבות קבע של היהודים בעירם בפרט ובאירלנד בכלל ואף מצד הכנסיות של העיר, שהציעו ליהודים מחסה זמני עד שימצאו פתרון קבוע. קהילות יהודיות נוספות באירלנד הוקמו גם בבלפסט. הן זכו לכינוי "ג'וטאון", או "ירושלים הקטנה" שדבק בהן עד ימינו.
ממלחמת העולם השנייה ועד היום
אוכלוסיית היהודים באירלנד נותרה קטנה יחסית, אם כי בערב מלחמת העולם השנייה הגיע גודלה למעל 5,000 נפשות, אך עם תום המלחמה החלה הקהילה היהודית באי להצטמצם, בעקבות הגירה למדינת ישראל, ארצות הברית ואנגליה.
הרב יצחק הרצוג, אביו של נשיאה השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג, כיהן כרב הראשי של בלפסט, לאחר מכן היה הרב הראשי של דבלין ולבסוף כיהן כרב הראשי הראשון של אירלנד משנת עד שנת 1936.
בשנת 1977, נבחר לראשות העיר קורק, יהודי בשם ג'רלד גולדברג, שאביו היה בין הנמלטים מהפוגרום הכלכלי של לימריק.
גם בפרלמנט האירי יושבים עד היום חברים יהודים, חלקם שימשו כשרים. יהודים נוספים השתלבו באירלנד במשרות בכירות, חלקם שימשו כשופטים, ראשי עיריית דבלין ועוד.
אירלנד והקשר היהודי – אזכורים מעניינים ואתרים היסטוריים שכדאי להכיר
כיאה למקום העיקר, שבו השתקעו יהודים באירלנד, רוב האתרים היהודיים המעניינים באי נמצאים בעיקר בדבלין:
- ביתו של יצחק הרצוג, הרב הראשי הראשון של אירלנד. המקום מסומן בלוחית זיכרון, המציינת כי במקום זה גדל אחד מגדולי האומה האירית.
- בית הקברות היהודי הישן – אתר היסטורי מעניין וייחודי, שבו אפשר לבקר בתיאום מראש בלבד.
- המוזיאון היהודי של דבלין – הוקם במבנה ישן של בית כנסת לא פעיל. האולם היפה נשמר בצורתו המקורית ובתוכו מוצגת תערוכה מעניינת על חיי היהודים בעיר.
- בלומסדיי ( Bloomsday) – זהו יום שבו אירים ברחבי העולם חוגגים את הספר "יוליסס" שנכתב על יד גדול הסופרים האיריים – ג'יימס ג'ויס. ליאופולד בלום מבוסס על דמות אמיתית של יהודי אירי מתבולל ומתאר בפרטים את חייו בדבלין. כמו כן, אפשר לבקר בביתו (הדמות בדויה, אך הכתובת אמיתית), שהפך לאטרקציה תיירותית מבוקשת.
- בית הכנסת גרינוויל הול (Greenville Hall) היפה, מכיל מעל 1000 מקומות ישיבה והוא שוכן במבנה מרשים ויפה, שכדאי לבקר בו. הוא עדיין פעיל, אולם למרבה הצער, המתפללים בו הולכים ומתמעטים והוא עלול להיסגר.
אפשר, אפוא, לומר שאירלנד שימשה לאורך ההיסטוריה בית בטוח ונוח לקהילה היהודית הקטנה שחיה בשטחה. יחד עם זאת, הקהילה נותרה קטנה ושקטה, כנראה כדי להישמר מתקריות לא נעימות וגילויי אנטישמיות.
יחסה של אירלנד ליהודים נותר מעט מורכב עד היום, כאשר אפשר למצוא יהודים במשרות נכבדות, תפקידים בכירים ועמדות מפתח, במקביל להתחזקות עמדות פרו פלסטיניות וקהילה יהודית קטנה במיוחד.
